פסק-דין בתיק ת"ק 3413-03-11

1.         התובע 2 הינו בעל רכב (להלן:"אהרון") וברכב זה נהג במועד הרלוונטי בנו, התובע 1 (להלן:"גיל").

            תחילה הוגשה תביעה רק על ידי גיל, אך היות והוא אינו בעל הרכב אלא רק הנהג שנהג ברכב והיות ונהג שאינו בעלים לא רשאי לקבל פיצוי על נזקי רכוש שינו בבעלותו, צורף גם אהרון כתובע נוסף - בהיותו בעל הרכב.

            התביעה הוגשה בתחילה על סכום נזק של 3,750 ש"ח, שכלל בחובו: השתתפות עצמית והוצאות שמאי, ברם לאחר מכן, הגישו התובעים בקשה לתקן את כתב התביעה על ידי הגדלת סכומה בסכום של ירידת ערך בסך של 10,317 ש"ח (?!) ובעקבות כך, הוגש כתב תביעה מתוקן על סכום נזק של 14,167 ש"ח.

            מה פשר הסכומים הנ"ל ומדוע סבורים התובעים שיש לחייב הנתבעים לשלם להם הסכום, כפי שתבעו בכתב התביעה המתוקן- על כך בהמשך פסק הדין.

2.         העובדות המועלות על ידי התובעים בכתב התביעה, המבהירות את קרות התאונה הן, בין היתר, כדלקמן:

            א.         גיל נסע מכיוון ק. עקרון לכיוון צומת בילו במטרה להיכנס למתחם הקניות. גיל עבר כיכר במטרה להיכנס ימינה למתחם, אך משאית בבעלות הנתבעת 2 ונהוגה בידי הנתבע 1 (להלן:"הנתבע") עמדה בנתיב הימני - במקום האסור לעצירה- ובעקבות כך, נאלץ גיל לעקוף אותה משמאל ולשוב לנתיב הימני על מנת להיכנס למתחם הקניות, כאמור לעיל.

            ב.         עם הפניה בסוף העקיפה, הרגיש גיל מכה בדלת ימנית אחורית - זאת משום שהמשאית החלה בנסיעה מבלי לראות את רכבו של גיל.

3.         הנתבעים סבורים, שדין התביעה להידחות, משום שלדעתם, האחריות הבלעדית לקרות התאונה רובצת על גיל. לגופו של עניין מציינים הנתבעים, בין היתר, את העובדות הבאות:

            א.         שני כלי הרכב היו במהלך נסיעה, כאשר רכב הנתבע נסע בנתיב הימני ואילו רכב התובעים נסע בנתיב השמאלי.

                        לפתע הגביר גיל את מהירות נסיעתו במטרה לחלוף על פני המשאית ולהספיק להיכנס לנתיב הימני לשם ביצוע פניה ימינה.

                        גיל לא העריך נכון את המרחק בין שני כלי הרכב ופגע בחלקו הקדמי שמאלי של הרכב.

            ב.         בטרם אירעה התאונה, הייתה המשאית בעצירה בתחנת אוטובוסים הממוקמת מימין ולאחר מכן, אותת הנתבע על כוונתו לחזור לנתיב הנסיעה והחל בנסיעה בנתיב הימני - כאשר באותה עת היה  גיל בנתיב השמאלי.

                        הנתבע הבחין ברכבו של גיל נוסע בנתיב השמאלי ולא הייתה כל מניעה להשתלב בנתיב הימני.

                        כאשר הנתבע היה במהלך נסיעה שוטפת של מספר מטרים בנתיב הימני, הגביר לפתע גיל את מהירות נסיעתו במטרה לעקוף את המשאית ולהספיק להיכנס לנתיב הימני לשם ביצוע פניה ימינה וכך פגע עם בחלקו הקדמי שמאלי.

4.         לאחר ששמעתי באריכות את המעורבים בתאונה וגם את אהרון, שהראה מעורבות במשפט ואף ביקש להעיד - על אף שהוא עצמו לא היה נוכח בשעת התאונה, אלא הגיע למקום לאחר התאונה ולאחר שגיל קרא לו- ולאחר שעיינתי בכל חומר הראיות, הגעתי למסקנה, שהעובדות והנסיבות מצביעות על כך, שיש להטיל האחריות לקרות התאונה על שני המעורבים - אם כי הנסיבות מצביעות על אחריות גבוהה יותר של הנתבע מאשר של גיל ובאופן כזה ישא הנתבע באחריות של 60% ואילו גיל ישא באחריות של 40% לקרות התאונה ולנזק שאירע בעקבותיה - זאת מן הנימוקים הבאים:

            א.         א)         אחריותו של הנתבע באה לידי ביטוי בכך, שהעמיד את המשאית בתחנת אוטובוסים לפני מקום שאיפשר פנייה ימינה ובכך, הסתיר למעשה את הפנייה בפני המשתמשים האחרים בדרך.

                                    הנתבע מאשר כי בטרם האירוע הוא היה בעצירה ומכתב ההגנה עולה באופן מפורש, שהנתבע הבחין ברכב התובעים, שכן פעם מציין הנתבע:

                                        " רכב הנתבעים היה בנתיב הימני ואילו רכב התובע היה בנתיב השמאלי" ובהמשך אף מודה ש:"הנתבע הבחין ברכב התובע נוסע בנתיב השמאלי ..." (ראה סעיפים 6, 8 לכתב ההגנה)

                        ב)         לא רק זאת, אלא מעדותו של הנתבע בבית המשפט עולה, שהוא הבחין ברכב התובעים עוד בהיותו רחוק ממקום האירוע, שכן כך אומר הנתבע: